HE/Prabhupada 0099 - איך להיות מוכר ומזוהה על ידי קרישנה: Difference between revisions
(Created page with "<!-- BEGIN CATEGORY LIST --> Category:1080 Hebrew Pages with Videos Category:Prabhupada 0099 - in all Languages Category:HE-Quotes - 1973 Category:HE-Quotes - Le...") |
m (Text replacement - "ה- ?([0-9]+)" to "$1") |
||
| Line 7: | Line 7: | ||
[[Category:HE-Quotes - in India]] | [[Category:HE-Quotes - in India]] | ||
<!-- END CATEGORY LIST --> | <!-- END CATEGORY LIST --> | ||
<!-- BEGIN NAVIGATION BAR -- DO NOT EDIT OR REMOVE --> | |||
{{1080 videos navigation - All Languages|Hebrew|HE/Prabhupada 0098 - ללכת שבי אחרי היופי של קרישנה|0098|HE/Prabhupada 0100 - אנו קשורים ביחס נצחי לקרישנה|0100}} | |||
<!-- END NAVIGATION BAR --> | |||
<!-- BEGIN ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK--> | <!-- BEGIN ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK--> | ||
<div class="center"> | <div class="center"> | ||
| Line 15: | Line 18: | ||
<div dir="rtl"> | <div dir="rtl"> | ||
<!-- BEGIN VIDEO LINK --> | <!-- BEGIN VIDEO LINK --> | ||
{{youtube_left| | {{youtube_left|ULdoHurA8KA|איך להיות מוכר ומזוהה על ידי קרישנה<br/>- פרבהופאדה 0099}} | ||
<!-- END VIDEO LINK --> | <!-- END VIDEO LINK --> | ||
<!-- BEGIN AUDIO LINK --> | <!-- BEGIN AUDIO LINK --> | ||
<mp3player> | <mp3player>https://s3.amazonaws.com/vanipedia/clip/730927BG.BOM_clip.mp3</mp3player> | ||
<!-- END AUDIO LINK --> | <!-- END AUDIO LINK --> | ||
<!-- BEGIN VANISOURCE LINK --> | <!-- BEGIN VANISOURCE LINK --> | ||
'''[[Vanisource:Lecture on BG 13.4 -- Bombay, September 27, 1973|הרצאה על ב.ג. 13.4 - | '''[[Vanisource:Lecture on BG 13.4 -- Bombay, September 27, 1973|הרצאה על ב.ג. 13.4 - בֹּמְבֵּיי, 27 בְּסֶפְּטֵמְבֶּר, 1973]]''' | ||
<!-- END VANISOURCE LINK --> | <!-- END VANISOURCE LINK --> | ||
<!-- BEGIN TRANSLATED TEXT --> | <!-- BEGIN TRANSLATED TEXT --> | ||
אז, כפי שאנו מוצאים | אז, כפי שאנו מוצאים שיש סוגים שונים של אנשים, לַמְרוֹת כולם בְּבֹמבֵּיי, או בכל עיר, באופן דומה, כל ישויות החיים, הן לא באותה האיכות. חלקן במגע עם המידות החומריות של טוֹבוּת, חלקן במגע עם מידות הַלְּהִיטוּת, ואילו אחרות במגע עם המידות של הַבַּעֲרוּת. אז אלו שהם בְּבַעֲרוּת, זה כמו שהם נפלו למים. כאשר אש נופלת על המים, זו דועכת לגמרי. והעשב היבש, אם ניצוץ של אֶשׁ נוֹפֵל, וּמְנַצֵּל זאת העשב היבש, האש ניצתת. שוב הרי זאת אֵשׁ. באופן דומה, אלו שֶׁהֵם במידת הַטּוֹבוּת, הם יכולים בקלות לעורר את תודעת קְרּישְׁנַּה שלהם. משום ''שֶׁבַּבְּהַגַוַד-גִיתָא'' נאמר: ''יֵשָׁאםּ תוַ אנְתַה-גַתַםּ פָּאפָּאם''. | ||
למה אנשים לא באים למקדש הזה? כיוון הקושי הוא חלקם שקועים בְּבָעֲרוּת גסה: ''נַה מָאםּ דוּשְׁקְרּיתינוֹ מֻוּדְּהָאהּ פְּרַפַּדְיַנְתֵה נַרָאדְהַמָאהּ'' ([[HE/BG 7.15|ב.ג. 7.15]]) - הם לא יכולים לבוא. אלה שֶׁבְּפַשְׁטוּת עסוקים במעשי עבירה, לא יוכלו להעריך את תודעת קְרּישְׁנַּה זו. זה לא אפשרי. אבל זאת הזדמנות שניתנת לכל אחד. אנו מציעים זאת בְּחֵן, "בבקשה בואו לכאן. בבקשה..." זה העסק שלנו מטעמו של קְרּישְׁנַּה. כמו שֶׁקְּרּישְׁנַּה בא באופן אישי ללמד ''בְּהַגַוַד-גִיתָא'' ולבקש מכולם: ''"סַרְוַה-דְהַרְמָאן פַּריתְיַגְ'יַה מָאם אֵקַםּ שַׂרַנַּםּ וְרַגַ'ה"'' ([[HE/BG 18.66|ב.ג. 18.66]]) - העסק שלנו הוא זה. | |||
לכן | לכן קְרּישְׁנַּה מאוד מעריך, "הוֹ, אנשים אלה עושים מטעמי. אני לא צריך ללכת לשם. הם קיבלו על עצמם את העסק שלי." אנו לא ממציאים עסקים. אנחנו פשוט מבקשים מאנשים: "בבקשה התמסרו לְקְרּישְׁנַּה"; לכן אנחנו מאוד יקרים. קְרּישְׁנַּה אומר: ''נַה צַ'ה תַסְמָאן מַנוּשְׁיֵשׁוּ קַשְׂצ'ין מֵה פְּרייַה-קְרּיתְתַמַהּ'' ([[HE/BG 18.69|ב.ג. 18.69]]). הַחוֹבָה שלנו היא איך להיות מוּכָּרִים וּמְזוֹהִים ע"י קְרּישְׁנַּה. | ||
איננו עוֹסְקִין בשאלה אם אדם מוּמָר או לא לתודעת קְרּישְׁנַּה. הָעֶסֶק שלנו הוא למצוא חן, זה הכל: "אדוני היקר, בבקשה בוא הנה, הַבֶּט על הדמות של קְרּישְׁנַּה, הֲצַע ''נַמַסְקָארַה'', קח ''פְּרַסָאדַה'', ושוב לביתך." אבל אנשים לא מסכימים. מדוע זאת? | |||
לכן | כעת, הָעֶסֶק הזה לא יכולים לקחת אנשים המלאים בפעילויות חֲטֵאוֹת. לכן קְרּישְׁנַּה אומר: ''יֵשָׁאםּ תוַ אנְתַה-גַתַםּ פָּאפָּאם'' - מי שֶׁחָדַל לְגַמְרֵי פעילויותיו החטאות, ''יֵשָׁאם תוַ אנְתַה-גַתַםּ פָּאפָּאםּ גַ'נָאנָאםּ פּוּנְּיַה-קַרְמַנָּאם''. מי יכול להשתחרר מפעילויות חֵטא? - מי ששקוע תמיד בפעילויות צדיקות. אם אתה עסוק בפעילויות צדיקות תמיד, אֵיפֹה הסיכוי לביצוע מעשים חֲטֵאִים? | ||
לכן הפעילות הצדיקה ביותר היא לזמר את ''הַמַּהָא-מַנְטְרַה'' הַרֵא קְרּישְׁנַּה. אם אתה שקוע תמיד, הַרֵא קְרּישְׁנַּה, הַרֵא קְרּישְׁנַּה, קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה, וְהַמֶּחְשָׁב שלך עסוק בתודעת קְרּישְׁנַּה, אז אין מרווח שמאפשר לדברים אחרים לבוא לַמֶּחְשָׁב. זה התהליך של תודעת קְרּישְׁנַּה. מרגע שאנו שוכחים את קְרּישְׁנַּה, ''מָאיָא'' שם, לתפוס וּמִיַד. | |||
<!-- END TRANSLATED TEXT --> | <!-- END TRANSLATED TEXT --> | ||
</div> | </div> | ||
Latest revision as of 18:39, 2 October 2021
הרצאה על ב.ג. 13.4 - בֹּמְבֵּיי, 27 בְּסֶפְּטֵמְבֶּר, 1973
אז, כפי שאנו מוצאים שיש סוגים שונים של אנשים, לַמְרוֹת כולם בְּבֹמבֵּיי, או בכל עיר, באופן דומה, כל ישויות החיים, הן לא באותה האיכות. חלקן במגע עם המידות החומריות של טוֹבוּת, חלקן במגע עם מידות הַלְּהִיטוּת, ואילו אחרות במגע עם המידות של הַבַּעֲרוּת. אז אלו שהם בְּבַעֲרוּת, זה כמו שהם נפלו למים. כאשר אש נופלת על המים, זו דועכת לגמרי. והעשב היבש, אם ניצוץ של אֶשׁ נוֹפֵל, וּמְנַצֵּל זאת העשב היבש, האש ניצתת. שוב הרי זאת אֵשׁ. באופן דומה, אלו שֶׁהֵם במידת הַטּוֹבוּת, הם יכולים בקלות לעורר את תודעת קְרּישְׁנַּה שלהם. משום שֶׁבַּבְּהַגַוַד-גִיתָא נאמר: יֵשָׁאםּ תוַ אנְתַה-גַתַםּ פָּאפָּאם.
למה אנשים לא באים למקדש הזה? כיוון הקושי הוא חלקם שקועים בְּבָעֲרוּת גסה: נַה מָאםּ דוּשְׁקְרּיתינוֹ מֻוּדְּהָאהּ פְּרַפַּדְיַנְתֵה נַרָאדְהַמָאהּ (ב.ג. 7.15) - הם לא יכולים לבוא. אלה שֶׁבְּפַשְׁטוּת עסוקים במעשי עבירה, לא יוכלו להעריך את תודעת קְרּישְׁנַּה זו. זה לא אפשרי. אבל זאת הזדמנות שניתנת לכל אחד. אנו מציעים זאת בְּחֵן, "בבקשה בואו לכאן. בבקשה..." זה העסק שלנו מטעמו של קְרּישְׁנַּה. כמו שֶׁקְּרּישְׁנַּה בא באופן אישי ללמד בְּהַגַוַד-גִיתָא ולבקש מכולם: "סַרְוַה-דְהַרְמָאן פַּריתְיַגְ'יַה מָאם אֵקַםּ שַׂרַנַּםּ וְרַגַ'ה" (ב.ג. 18.66) - העסק שלנו הוא זה.
לכן קְרּישְׁנַּה מאוד מעריך, "הוֹ, אנשים אלה עושים מטעמי. אני לא צריך ללכת לשם. הם קיבלו על עצמם את העסק שלי." אנו לא ממציאים עסקים. אנחנו פשוט מבקשים מאנשים: "בבקשה התמסרו לְקְרּישְׁנַּה"; לכן אנחנו מאוד יקרים. קְרּישְׁנַּה אומר: נַה צַ'ה תַסְמָאן מַנוּשְׁיֵשׁוּ קַשְׂצ'ין מֵה פְּרייַה-קְרּיתְתַמַהּ (ב.ג. 18.69). הַחוֹבָה שלנו היא איך להיות מוּכָּרִים וּמְזוֹהִים ע"י קְרּישְׁנַּה.
איננו עוֹסְקִין בשאלה אם אדם מוּמָר או לא לתודעת קְרּישְׁנַּה. הָעֶסֶק שלנו הוא למצוא חן, זה הכל: "אדוני היקר, בבקשה בוא הנה, הַבֶּט על הדמות של קְרּישְׁנַּה, הֲצַע נַמַסְקָארַה, קח פְּרַסָאדַה, ושוב לביתך." אבל אנשים לא מסכימים. מדוע זאת?
כעת, הָעֶסֶק הזה לא יכולים לקחת אנשים המלאים בפעילויות חֲטֵאוֹת. לכן קְרּישְׁנַּה אומר: יֵשָׁאםּ תוַ אנְתַה-גַתַםּ פָּאפָּאם - מי שֶׁחָדַל לְגַמְרֵי פעילויותיו החטאות, יֵשָׁאם תוַ אנְתַה-גַתַםּ פָּאפָּאםּ גַ'נָאנָאםּ פּוּנְּיַה-קַרְמַנָּאם. מי יכול להשתחרר מפעילויות חֵטא? - מי ששקוע תמיד בפעילויות צדיקות. אם אתה עסוק בפעילויות צדיקות תמיד, אֵיפֹה הסיכוי לביצוע מעשים חֲטֵאִים?
לכן הפעילות הצדיקה ביותר היא לזמר את הַמַּהָא-מַנְטְרַה הַרֵא קְרּישְׁנַּה. אם אתה שקוע תמיד, הַרֵא קְרּישְׁנַּה, הַרֵא קְרּישְׁנַּה, קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה, וְהַמֶּחְשָׁב שלך עסוק בתודעת קְרּישְׁנַּה, אז אין מרווח שמאפשר לדברים אחרים לבוא לַמֶּחְשָׁב. זה התהליך של תודעת קְרּישְׁנַּה. מרגע שאנו שוכחים את קְרּישְׁנַּה, מָאיָא שם, לתפוס וּמִיַד.