HE/BG 14

From Vanipedia
Jump to: navigation, search
בְּהַגַוַד-גִיתָא כפי שהיא - פרק ארבע עשרה: שלוש מידות הטבע החומרי
פרק שלוש עשרה פרק שלוש עשרה - פרק חמש עשרה פרק חמש עשרה
BG-chapter next.png



את ההתעמקויות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניתן לראות בלחיצה על הקישור לפסוק

פסוק 14.1: אישיות אלוה העילאי אמר: עתה אשוב ואסביר לך חכמה נשגבה זו, הנעלה מכל ידע, שבאמצעותה הגיעו החכמים והקדושים כולם לשלמות העליונה.

פסוק 14.2: מי שהתבסס בידע זה, יזכה בטבע נשגב כשלי. מעוגן בתודעה שכזו, הוא לא ישוב עוד וייוולד בשעת הבריאה גם לא ייטרד בעת החורבן.

פסוק 14.3: הו בן בְּהַרַתַה, כלל החומר, שנקרא בְּרַהְמַן, הוא מקור הלידה. אותו בְּרַהְמַן אני מעבּר ומאפשר את לידתן של כל ישויות החיים.

פסוק 14.4: הו בן קוּנְתִי, דע כי כל מיני החיים נולדים מהטבע החומרי, ואני הוא האב נותן הזרע.

פסוק 14.5: הו אַרְג'וּנַה גיבור חיל, הטבע החומרי מורכב משלוש מידות – טוֹבוּת להיטות ובערות. בשעה שישות החיים הנצחית באה במגע עם הטבע, הריהי מותנית על ידי מידות אלה.

פסוק 14.6: הו הנקי מחטא, מידת הטוֹבוּת טהורה מהאחרות, ומאירה ומשחררת מכל תגובות החטא. מי שמצויים במידה זו מותנים לתחושת אושר וידע.

פסוק 14.7: הו בן קוּנְתִי, מידת הלהיטות היא תולדה של תשוקות ומאוויים אינסופיים, וקושרת את ישויות החיים לפעילות חומרית תועלתנית.

פסוק 14.8: הו בן בְּהַרַתַה, דע כי מידת החושך, תולדת הבערות, היא מקור אשלייתן של ישויות החיים שעוטות גוף. תוצאותיה הן טירוף, עצלות ושינה, שכובלים את הנשמה המותנית.

פסוק 14.9: הו בן בְּהַרַתַה, מידת הטוֹבוּת מתְנה לאושר; להיטות קושרת לפעילות תועלתנית; ובערות, שמסתירה כל ידע, כובלת לטירוף.

פסוק 14.10: הו בן בְּהַרַתַה, לעיתים מידת הטוֹבוּת גוברת ומביסה את מידות הלהיטות והבערות. לעיתים הלהיטות מביסה טוֹבוּת ובערות. ולעיתים בערות מביסה טוֹבוּת ולהיטות. כך נמשכת התחרות לעליונות לעד.

פסוק 14.11: גילויי מידת הטוֹבוּת נחווים כאשר שערי הגוף כולם מוארים בידע.

פסוק 14.12: הו הטוב בבני בְּהַרַתַה, כאשר מידת הלהיטות מתעצמת, ניכרים סימנים של התקשרות עזה, פעילות אנוכית למען פרי, מאמץ רב, ותשוקות ומאוויים שלוחי רסן.

פסוק 14.13: הו בן קוּרוּ, חשיכה, חוסר פעילות, טירוף ואשליה – אלה נגלים כאשר מתעצמת מידת הבערות.

פסוק 14.14: מי שמת במידת הטוֹבוּת, מגיע לכוכבים העליונים, הטהורים, שבהם חיים החכמים הדגולים.

פסוק 14.15: מי שמת במידת הלהיטות, שב ונולד בקרב העוסקים בפעילות תועלתנית; ומי שמת בבערות, נולד בממלכת החיות.

פסוק 14.16: תוצאתה של פעילות חסודה היא טהורה ושורה במידת הטוֹבוּת. לעומתה, פעולה במידת הלהיטות תוצאתה סבל, וזו שמתבצעת בבערות, סופה סכלות.

פסוק 14.17: ממידת הטוֹבוּת מתפתח ידע אמיתי; ממידת הלהיטות מתפתחת חמדנות; וממידת הבערות מתפתחים סכלות, טירוף ואשליה.

פסוק 14.18: מי ששרויים במידת הטוֹבוּת מתעלים בהדרגה לכוכבים עליונים; השרויים בלהיטות חיים בכוכבי הארץ; ואלה שבמידת הבערות הנתעבת מידרדרים לעולמות הגיהנום.

פסוק 14.19: מי שרואה כראוי שבמעשים כולם מבצעות הפעולה היחידות הן מידות הטבע, ומכיר את האל העליון אשר נשגב למידות אלה – זוכה בטבעי הרוחני.

פסוק 14.20: ישות בעלת גוף שמתעלה ומשתחררת משלוש המידות שחוברות לגוף החומרי, נגאלת מלידה, מוות, זקנה ומן הסבל הכרוך באלה, וזוכה להתענג על נקטר עוד בחיים אלה.

פסוק 14.21: אַרְג'וּנַה שאל: אלי היקר, מה הם מאפייניו של אדם שהתעלה והשתחרר משלוש המידות? כיצד הוא מתנהג? וכיצד הוא גובר על המידות הללו?

פסוקים 14.25-22: אישיות אלוה העילאי אמר: הו בן פָּאנְּדּוּ, מי שאינו מתעב הארה, התקשרות ואשליה בהימצאן, גם אינו מתאווה להן בהיעלמן; שאינו ניטרד ומתערער לנוכח תגובותיהן של המידות החומריות ונשאר בלתי מעורב ותמיד בנשגב, ביודעו שהמידות לבדן הן שפועלות; מי ששרוי בעצמי ושווה ביחסו לשמחה וצער; שמביט בעין שווה בגוש אדמה, באבן ובפיסת זהב; מי ששווה ביחסו לנעים ולבלתי נעים; שנשאר יציב לנוכח שבח וגנאי, כבוד וקלון; מי שנוהג שווה בידיד ובאויב ומתנזר מכל פעילות חומרית – זהו אדם שהתעלה והשתחרר ממידות הטבע החומרי.

פסוק 14.26: מי שעוסק כולו בשירות מסור ואינו מועד בשום מצב, מתעלה באחת מעבר למידות החומריות ומגיע למישור הבְּרַהְמַן.

פסוק 14.27: ואני הוא מקור הבְּרַהְמַן הבלתי אישי, שהוא בן אלמוות, בלתי מתכלה ונצחי, ומהווה מצב היסוד לאושר עילאי.

פרק שלוש עשרה פרק שלוש עשרה - פרק חמש עשרה פרק חמש עשרה