HE/BG 1
את ההתעמקויות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניתן לראות בלחיצה על הקישור לפסוק
פסוק 1.1: דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה אמר: הו סַנְֿגַ׳יַה, מה עשו בני ובני פָּאנְּדּוּ לאחר שהתקבצו,תאבים לקרב, באתר העלייה לרגל בקוּרוּקְשֵׁתְרַה?
פסוק 1.2: סַנְֿגַ'יַה אמר: הו מלך, לאחר שהמלך דוּרְיוֹדְהַנַה השקיף על צבאם של בניפָּאנְּדּוּ הערוך לקרב, הוא פנה אל מורו ואמר.
פסוק 1.3: הו מורי, הבט בצבאם האדיר של בני פָּאנְּדּוּ, אשר ערוך במיומנות כה רבה בידיתלמידך המחונן, בן דְרוּפַּדַה.
פסוק 1.4: בצבא זה מצויים קשתים רבים גיבורי חיל אשר שווים בכוחם לבְּהִימַה ואַרְג'וּנַה:לוחמים דגולים כיוּיוּדְהָאנַה, וירָאטַה ודְרוּפַּדַה.
פסוק 1.5: מצויים גם לוחמים נועזים ורבי עוצמה כדְהְרּישְׁטַקֵתוּ, צֵ'קיתָאנַה, קָאשׂירָאגַ'ה,פּוּרוּג'ית, קוּנְתיבְּהוֹגַ'ה ושַׂיְבְּיַה.
פסוק 1.6: מצויים שם יוּדְהָאמַנְיוּ רב העוצמה, אוּתְתַמַוּגָ'אהּ רב הכוח, בן סוּבְּהַדְרָא ובנידְרַוּפַּדִי. אנשי הצבא הללו כולם לוחמי מרכבה מעולים.
פסוק 1.7: ועתה, הטוב בבְּרָאהְמַנּים, הבה ואציג לפניך את המפקדים אשר מוכשריםבמיוחד להנהיג את צבאותיי.
פסוק 1.8: אתה, בְּהִישְׁמַה, קַרְנַּה, קְרּיפַּה, אַשְׂוַתְתְהָאמָא, ויקַרְנַּה ובְּהֻוּרישְׂרַוָא בנו שלסוֹמַדַתְתַה, כולכם הנכם לוחמים דגולים, שאינם מובסים בקרב לעולם.
פסוק 1.9: עוד רבים גבורי החיל שנכונים להשליך את חייהם מנגד עבורי. כולם מזויניםבשלל כלי נשק ומיומנים בתורת המלחמה.
פסוק 1.10: כוחנו עצום ורב ללא גבול, ואנו מוגנים כליל תחת ידו של בְּהִישְׁמַה הסב, בעודשכוחם של הפָּאנְּדַּוים, תחת הגנתו הזהירה של בְּהִימַה, מוגבל.
פסוק 1.11: עתה מוטל על כולכם, אשר ניצבים בעמדות ההגנה על מערכי הכוחות, לתתלבְּהִישְׁמַה הסב סיוע מלא.
פסוק 1.12: בְּהִישְׁמַה אמיץ הלב, שהיה זקן שושלת הקוּרוּ וסב הלוחמים, תקע אז בקונכייתובקול אדיר שדמה לשאגת אריה, ונסך חדווה בלב דוּרְיוֹדְהַנַה.
פסוק 1.13: ואז פרצו לפתע בקול תרועה רמה קונכיות, תופים, שופרות, חצוצרות וקרנות,וצליליהם הצטרפו לרעש מחריש אוזניים.
פסוק 1.14: גם קְרּישְׁנַּה ואַרְג'וּנַה, ניצבים בצד שמנגד על מרכבה גדולה רתומה לסוסיםלבנים, תקעו אז בקונכיותיהם הנשגבות.
פסוק 1.15: קְרּישְׁנַּה נשף בקונכייתו פָּאנְֿצַ'גַ'נְיַה; אַרְג'וּנַה נשף בשלו, דֵוַדַתְתַה; ובְּהִימַההרעבתן, מבצען של משימות על-אנושיות, נשף בקונכייתו האימתנית פַּוּנְּדְּרַה.
פסוקים 1.16-18: הו מלך, המלך יוּדְהישְׁטְהירַה, בן קוּנְתִי, נשף בקונכייתו, אַנַנְתַויגַ'יַה, ונַקוּלַהוסַהַדֵוַה נשפו בסוּגְהוֹשַׁה ובמַנּיפּוּשְׁפַּקַה. הקשת הדגול מלכה של קָאשִׂי, הלוחםהאמיץ שׂיקְהַנְּדִּי, דְהְרּישְׁטַדְיוּמְנַה, וירָאטַה, סָאתְיַקי הבלתי מנוצח, דְרוּפַּדַה,בניה של דְרַוּפַּדִי, והשאר, כגון בנה של סוּבְּהַדְרָא גיבור החיל – כולם נשפואיש איש בקונכייתו.
פסוק 1.19: קול תרועת הקונכיות הפך לשאון אדיר שהרעיד שמים וארץ, וזעזע את לב בנידְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה.
פסוק 1.20: ישוב במרכבתו, שדִגלה מעוטר בדמותו של הַנוּמָאן, דרך אז אַרְג'וּנַה, בן פָּאנְּדּוּ,את קשתו ועמד לשלח חציו. הו מלך, לאחר שהשקיף בבני דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַהובצבאם הערוך לקרב, הוא פנה אל קְרּישְׁנַּה ואמר.
פסוקים 1.21-22: אַרְג'וּנַה אמר: הו הבלתי כושל, נהג נא את מרכבתי אל בין שני הצבאות, כדישאוכל להתבונן בלוחמים תְּאֵבֵי המלחמה שעמם אאלץ להתמודד בקרב אדירזה.
פסוק 1.23: הבה ואחזה באלה שהתקבצו לקרב, משתוקקים להשביע את רצונו של בןדְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה רע הלב.
פסוק 1.24: סַנֱגַ'יַה אמר: הו נצר בְּהַרַתַה, להוראתו של אַרְג'וּנַה, החל קְרּישְׁנַּה נוהג אתהמרכבה המעולה בין שני המחנות.
פסוק 1.25: או אז, בנוכחותם של בְּהִישְׁמַה, דְרוֹנַּה ושאר מצביאי העולם, אמר האל: הנההבט פָּארְתְהַה, הקַוּרַוים כולם נאספו כאן.
פסוק 1.26: שם, בקֶרב שני מחנות הצבא, ראה אַרְג'וּנַה אבות, סבים, מורים, דודים מצדאמו, אחים, בנים, נכדים, ידידים, כמו גם חותנים ושוחרי טוב.
פסוק 1.27: למראה ציבור רב שכזה של ידידים וקרובים, נמלא בן קוּנְתִי חמלה ואמר.
פסוק 1.28: אַרְג'וּנַה אמר: קְרּישְׁנַּה יקירי, למראה ידידי וקרובי הניצבים למולי חדורי רוחקרב, חיל ורעדה פושטים באברי גופי ופי ניחר.
פסוק 1.29: גופי כולו רועד, שערותי סומרות, קשתי גָאנְּדִּיוַה נשמטת מידי ועורי צורב.
פסוק 1.30: איני מסוגל עוד לעמוד כאן. שיכחה משתלטת עלי ודעתי מתבלבלת. הו קְרּישְׁנַּה,הורג הזֵד קֵשִׂי, רק סימנים מבשרי רע אני רואה.
פסוק 1.31: קְרּישְׁנַּה יקירי, איני מוצא כל טעם בהרג קרוביי בקרב זה, גם איני משתוקקלניצחון, לממלכה, או לאושר שיבוא בעטיים.
פסוקים 1.32-35: הו גוֹוינְדַה, מה יועילו לנו ממלכה, אושר, או אף החיים עצמם, בשעה שמישעבורם אנו משתוקקים לכל אלה ערוכים עתה לקרב? הו מַדְהוּסֻוּדַנַה, הנה מורים,אבות, בנים, סבים, דודים מצד אמי, חותנים, נכדים, דודנים וקרובים – כולםעומדים למולי, נכונים להקריב חייהם ורכושם. אולם מדוע שאחפוץ להרגם,אפילו שאלה מבקשים להרגני? הו מקיים כל ישויות החיים, איני מוכן להילחםבהם אפילו עבור שלושת העולמות, קל וחומר עבור כוכב זה. איזה תענוג נפיקמהרג בני דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה?
פסוק 1.36: אם נטבח תוקפנים אלה, הרי שנסתבך בחטא. מכאן שאל לנו להרוג את בנידְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה ואת ידידינו. הו קְרּישְׁנַּה, בעלה של אלת המזל, במה נזכה?כיצד יביא לנו מות קרובינו שמחה?
פסוקים 1.37-38: הו גַ'נָארְדַנַה, אף שאנשים אלה שטופי חמדנות ואינם בוחלים בהריגת בנימשפחה או במלחמה עם ידידים, מדוע שאנו, אשר מודעים לחטא שבהרסמשפחה, נבצע מעשים נפשעים שכאלה?
פסוק 1.39: עם חורבן השושלת אובדת המסורת המשפחתית הנצחית, ושארית המשפחהמדרדרת אז לחיי כפירה.
פסוק 1.40: שעה שרוח כפירה שוררת במשפחה, הו קְרּישְׁנַּה, נשות המשפחה מאבדות אתתוּמתן, וכאשר מידרדרות הנשים, הו בן לבית וְרּישְׁנּי, נולדים צאצאים בלתירצויים.
פסוק 1.41: אין ספק שריבוייה של אוכלוסייה בלתי רצויה מזמין חיי תופת למשפחה, כמוגם למהרסי המסורת המשפחתית. אבותיהם הקדומים של משפחות מושחתותשכאלה נופלים אז ומידרדרים, משום שאין מעלים להם עוד מנחת מזון ומים.
פסוק 1.42: מעשיהם הנפשעים של מהרסי מסורת המשפחה, שמביאים לגידולם של ילדיםבלתי רצויים, מחבלים אז בפעולות הרווחה החברתיות והמשפחתיות כולן.
פסוק 1.43: הו קְרּישְׁנַּה, מקיים האנשים, שמעתי דרך שושלת מורים שהרס המסורתהמשפחתית מדרדר לגיהינום לעד.
פסוק 1.44: אבוי, מה מוזר שמתאווים אנו לבצע עוונות נוראים שכאלה. מתוך תשוקהלתענוגות ואושר מלכים, אנו נכונים עתה להרוג את קרובינו.
פסוק 1.45: עדיף שבני דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה, עם נשקם בידם, יהרגו אותי בשדה הקרב, בלתיחמוש ובלתי מתגונן.
פסוק 1.46: סַנְֿגַ׳יַה אמר: אַרְג'וּנַה סיים אז את דבריו בשדה הקרב, השליך את קשתו וחיציווהתיישב במרכבתו בלב מוכה יגון.